נתקבלה
על ידי עצרת
האומות
המאוחדות ביום 20
בנובמבר, 1989
ישראל
חתמה ביום 3
ביולי, 1990
ישראל
אישררה ביום 4
באוגוסט, 1991
נכנסה
לתוקף לגבי
ישראל ביום 2
בנובמבר, 1991
מבוא
המדינות
החברות באמנה
זו:
בסוברן
כי
בהתאם
לעקרונות
המוצהרים
במגילת
האומות
המאוחדות,
הכרה בכבודם
ובזכויותיהם
השוות
והבלתי-ניתנות-לערעור
של כל בני
משפחת אנוש
הנה היסוד
לחופש, לצדק
ולשלום בעולם,
בשימן
אל לבן כי עמי
האומות
המאוחדות
אישרו במגילת
הארגון מחדש
את אמונתם
בזכויות אנוש
הבסיסיות ובכבוד
האדם וערכו,
והחליטו לפעול
למען קידמה
סוציאלית
ושיפור רמת
החיים תוך
חופש גדול
יותר,
בהכירן כי
האומות
המאוחדות,
בהצהרה
האוניברסלית
בדבר זכויות
האדם ובאמנות
בינלאומיות
על זכויות
האדם הצהירו
והסכימו שכל
אחד זכאי לכל
הזכויות
המובעות בהן,
ללא הבדל מכל
סוג שהוא, כגון
גזע, צבע, מין, שפה,
דת, השקפה
פוליטית זו או
אחרת, מוצא
לאומי או
חברתי, רכוש,
לידה או מעמד.
בהזכירן
כי
בהצהרה
האוניברסלית
בדבר זכויות
האדם הצהירו
האומות
המאוחדות כי
הילדות זכאית
לתשומת לב
ולסיוע
מיוחדים,
בהיותן
משוכנעות כי
המשפחה,
כקבוצת יסוד
לחברה
וכסביבה
טבעית להתפתחותם
ורווחתם של כל
בניה ובפרט
הילדים, מן
ההכרח כי
יובטחו לה
הבטחה וסיוע,
ככל הנדרש,
באופן שתוכל
לשאת במלוא
אחריותה בתוך
הקהילה,
בהכירן
כי
הילד, לשם
פיתוח
אישיותו
המלאה
וההרמונית, מן
הראוי כי יגדל
בסביבה
משפחתית,
באווירה של אושר,
אהבה והבנה,
בסוברן כי
הילד ראוי
להכנה מלאה
לקראת חיים
עצמאיים
בחברה, ולחינוך
ברוח
האידיאלים
המובעים
במגילת האו"ם
ובמיוחד ברוח
השלום, הכבוד,
הסובלנות,
החופש,
השוויון
והסולידאריות,
בזוכרן
כי
הצורך להקדיש
לילד תשומת לב
מיוחדת הובע בהצהרת
ג'נבה בדבר
זכויות הילד
משנת 1924,
ובהצהרה בדבר
זכויות הילד
שאומצה על ידי
העצרת הכללית
ב - 20
בנובמבר 1959,
והוכר בהצהרה
האוניברסלית
בדבר זכויות
האדם, באמנה
הבינלאומית
בדבר זכויות
אזרחיות
ומדיניות
(במיוחד
בסעיפים 23, 24), באמנה
הבינלאומית
בדבר זכויות
כלכליות, סוציאליות
ותרבותיות
(במיוחד בסעיף
10), וכן בחוקי
יסוד של
סוכנויות
מיוחדות
וארגונים בינלאומיים
העוסקים
ברווחת הילד,
ובמסמכיהם הנוגעים
בדבר,
בהזכירן כי
"בשל
אי-בגרותו
הפיזית
והנפשית, זקוק
הילד לביטחונות
והשגחה
מיוחדים,
לרבות הגנה
משפטית נאותה
בטרם לידה
ולאחריה", כפי
שצוין בהצהרה
בדבר זכויות
הילד,
בהזכירן
את
הוראות
ההצהרה בדבר
עקרונות
חברתיים ומשפטיים
בנוגע להגנה
על ילדים
ורווחתם, תוך
התייחסות
מיוחדת
לסידור
באומנה
ואימוץ
במישור הלאומי
והבינלאומי,
כללי האו"ם
הבסיסיים לניהול
בתי המשפט
לנוער (כללי
בייג'ינג),
וההצהרה בדבר
הגנה על נשים
וילדים בשעת
משבר ומאבק
מזוין,
בהכירן כי
בכל מדינות
העולם ישנם
ילדים החיים
בתנאים קשים
במיוחד, וכי
ילדים אלה
זקוקים ליחס
מיוחד,
בשימן
אל לבן את
חשיבות
המסורות
וערכי התרבות
של כל עם באשר
להגנת הילד
והתפתחותו
ההרמונית,
בהכירן את
חשיבותו של
שיתוף-פעולה
בינלאומי
לשיפור תנאי החיים
של ילדים בכל
ארץ, ובפרט
בארצות
מתפתחות,
הסכימו
כלהלן:
חלק 1
סעיף
1
לצרכי
אמנה זו, ילד
פירושו כל
יצור אנושי
מתחת לגיל
שמונה-עשרה,
בלתי אם נקבע
גיל הבגרות
קודם לכן על
פי הדין החל
על הילד.
סעיף
2
1 המדינות
החברות יכבדו
ויבטיחו את
הזכויות המפורטות
באמנה זו לכל
ילד שבתחום
שיפוטם, ללא
הפליה משום סוג
שהוא, ללא קשר
עם גזע, צבע,
מין, שפה, דת,
השקפה פוליטית
זו או אחרת,
מוצא לאומי,
אתני או חברתי,
רכוש, נכות,
לידה או מעמד
אחר, בין אם של
הילד ובין אם
של הוריו או
אפוטרופסו
החוקי.
2 המדינות
החברות ינקטו
בכל האמצעים
המתאימים
להבטיח כי
הילד מוגן
מפני כל צורה
של הפליה או
ענישה על יסוד
מעמדם,
פעילויותיהם,
השקפותיהם, או
אמונותיהם של
הורי הילד,
אפוטרופסיו
החוקיים, או
בני משפחתו.
סעיף
3
1 בכל
הפעולות
הנוגעות
לילדים, בין
אם ננקטות בידי
מוסדות
רווחה
סוציאלית
ציבוריים או
פרטיים ובין
בידי בתי
משפט, רשויות
מנהל או
גופים תחיקתיים,
תהא טובת
הילד שיקול
ראשון במעלה.
2 המדינות
החברות
מקבלות על
עצמן להבטיח
לילד הגנה
וטיפול ככל
שיידרש
לטובתו, תוך
התייחסות
לזכויות
וחובות
הוריו,
אפוטרופסים
חוקיים או
אישיים
אחרים
האחראיים
משפטית לו או
לה, ולשם כך
ינקטו צעדים
מתאימים
תחיקתיים או
מנהליים.
3 המדינות
החברות
יבטיחו כי
מוסדות
ושירותים האחראיים
לטיפול או
הגנה על
ילדים,
וכיוצא באלה
מיתקנים,
יעמדו
בתקנים
הנקבעים
בידי הרשויות
המוסמכות,
בפרט בתחום
הבטיחות,
הבריאות, מספר
עובדיהם
וכשירותם
והפיקוח
הנאות.
סעיף
4
המדינות
החברות ינקטו
צעדים נאותים,
תחיקתיים,
מנהליים או
אחרים, למימוש
הזכויות המוכרות
באמנה זו.
באשר לזכויות
כלכליות, סוציאליות
ותרבותיות,
ינקטו
המדינות
החברות אמצעים
כאמור, עד
מירב המידה
הניתנת על פי
המשאבים
שברשותם,
במקום שדרוש,
במסגרת שיתוף
הפעולה
הבינלאומי.